fbpx

הסטורי של חייו

הסטורי של חייו

כולם ידעו שאורטל ואודי הם לנצח. זוג כזה שתמיד מתחבק, מתנשק, מתגפף בפומבי בכל הזדמנות. לא היה אירוע שהוא לא פינק אותה במתנות מושקעות, כל ולנטיין, חג, יום הולדת, יום נישואים, והכל בגדול והכל גרנדיוזי. לא היה שבוע שהיא לא העלתה פוסטים מפוצצים בפייסבוק על הגבר של חייה, תמונות שלהם מתנשקים בכל הזדמנות באינסטגרם, מבלים במסעדות, תמונות עם לבבות אדומים, כוכבים מנצנצים, הכל היה שם.

החברות שלה מתו מקנאה, ודאגו שהבעלים שלהן יראו וילמדו טוב טוב איך אוהבים באמת. החברים שלו פרגנו וטרחו לציין בפניו כל הזמן איך הוא הסתדר.

עזבו את זה, נהג לומר להם, אתם לא מבינים איך היא בבית – אשת חיל מי ימצא! מבשלת, מנקה ובמיטה….חגיגה !!! זכיתי!

הכל נראה נוצץ כלפי חוץ, מקרוב הם פחות תקשרו וגם לא ממש היו החברים הכי טובים. אבל מי מחפש חברה טובה? צריך אישה טובה. נהג להרגיע את עצמו מדי פעם, כשהמחשבה הזו הבליחה בראשו.

 

לא מפריע לך שהיא יוצאת הרבה עם החברות שלה, ערבים שלמים נעלמת לך? מדי פעם דאגו הנשמות הטובות לציין, ואז היא פחות מעלה תמונות- שמת לב? ברור! זו אישתי המדהימה! מה שחשוב לה תאכלס זה בעלה! החברות זה רק תוספת, בגלל זה הן לא המוקד. ברור שכל הפייס מלא רק בתמונות שלנו, את מי מעניינות החברות שלה בכלל? אני בקושי מכיר אותן וטוב שכך! שתשמור אותן לעצמה היה נוהג להשיב להם וכך גם להרגיע את חששותיו.

 

אודי הוא גבר בגיל ה 30 פלוס, נאה, שמור היטב, אחד כזה שרואים שאוהב לטפח את עצמו ולהשקיע שעות בחדר כושר ומול המראה. כל זה קורה כמובן במקביל לעבודתו בנמל, כך שמצטרפת לכל החגיגה הזו גם משכורת טובה ותנאים מפנקים. "החיים דבש" היה כותב בסטורי שנהג לעלות לפחות שלוש פעמים ביום.

 

יום אחד נפתחה בנמל חקירה, עקב חשד לגנבות במיימדים ענקיים, החשד כוון דווקא לחטיבה מסוימת ולבעלי תפקידים זוטרים שעבדו שם. הביטחון בנמל, שלקח תחת חסותו את הניהול של החקירה, התקין בכל הרכבים של הבכירים באותה חטיבה מצלמות מעקב שמצלמות ומקליטות הכל. בעלי הרכב עודכנו והוחתמו שאסור להם לדבר על זה עם אף אחד, לא עם העובדים שלהם שמשתמשים במשך היום גם הם באותם רכבים, לא עם חברים, בני משפחה, כלום!

אודי ידע ושתק, הוא רק חיכה שיתפסו את העלובים שיורקים לבאר ממנה הם שותים.

 

לא חלף חודש וקצין הביטחון זימן את אודי לשיחה בחדרו. בפנים נפולות הוא מקבל את פניו כשאודי לא מתאר לעצמו מה עומד לנחות עליו בעוד מספר רגעים.

"אתה יודע על המצלמות ברכבים, וגם על שלך" אמר לו, "ואתה יודע שאנחנו חברים טובים, כשהגיעו אלי החומרים מיד לקחתי אותם אלי, כדי שזה לא ירוץ פה בין החברה, גם ככה כולם מתעסקים פה בחיים של כולם" אמר בשקט.

אודי עדיין לא הבין.

"אני רוצה להראות לך משהו" ותוך כדי שהוא מקליד משהו על המחשב שמולו הגיש לו גם כוס מים.

תוך כמה דקות עלתה על הצג תמונה של אורטל היפה, נוהגת ברכב, נוהגת ומתאפרת, נוהגת ושרה, נוהגת ומדברת בטלפון ….

ואז כשהקול התחבר עם התמונה, אודי הרגיש איך החדר מסביבו הסתחרר, איך החולשה תוקפת אותו והוא עומד להתעלף.

את כל השיחה עם המאהב שלה שהוא שמע לפרטי פרטים, את אותן מילים שנהגה להגיד רק לו, את אותם כינויי חיבה, מילות זימה, הבטחות להמשך מענג ותיאומים לעוד מפגש.

הוא לקח את הדיסק און קי למשרד שלו, הסתגר שם שעות ושמע הכל.

 

ברגליים כושלות חזר למשרד הקב"ט וביקש ממנו להשאיר שם את מכשירי ההקלטה לעוד קצת. משם הרים טלפון לחבר אחר שידע שמקושר לחצי עולם, "אני צריך חוקר, אבל תותח"!

 

חצי שנה הוא עקב אחריה, אחרי כל צעד שלה, שמע ראה והקליט הכל, הכל!!! כל מה שרק אפשר לתאר. בלילות הלך לישון איתה, כאילו כלום לא קרה, שיחק משחק מושלם שהמשיך את הלה לה לנד שחי בו שנים רבות. עד שהכל היה בידיו.

 

"איך הכל היה מזוייף? איך לא ראיתי כלום? באיזה משחק מטומטם שיחקתי, שנפלתי ככה בפח. הכל מזוייף! הרשתות החברתיות האלו הן פשוט בדיחה! כל מי שמקנא באחרים רק בגלל מה שהוא רואה בעמוד שלהם כל כך מטומטם. איך לא מבינים שאילו לא החיים האמיתיים? להיפך, כשהקשר טוב ואמיתי מבפנים לא צריך קהל ותפאורה מנצנצת, לא צריך מאות לייקים ופילטרים מתוחכמים, צריך רק חברות ואהבת אמת".

 

הוא זרק על השולחן שלי קלסר עב כרס ואת הדיסק או קי, "לרבנות, עכשיו".

 
תהליך גישור
דילוג לתוכן