למה בחופש אני שונאת אותו יותר??????״

אני שומעת אותה צועקת בטלפון. 

ולא היא לא מתכוונת לשנאה שלה לחופש הגדול, לעומס והקשיים עם הילדים,היא מתכוונת אליו, בן זוגה שיחיה, אבי ילדיה.

ואני מחייכת לעצמי בפנים איך זה לא ברור לה? מה כל כך מפתיע?

היא הרי גוללה בפני ארוכות כמה קשים, היחסים ומתסכלים ואיך היא הגיבורה נשארת רק בשביל הילדים 

אהה וגם קצת מהחשש הכלכלי.

״את יודעת כמה קשה היום לנהל משק בית אחד אז שניים?! לא נתפס!״

אני לוקחת אויר נושמת עמוק מגייסת את הקול הכי פחות מטיף שלי אבל גם הכי החלטי ואומרת לה

״גבולות, הכל מתחיל ונגמר בגבולות.

כשאין גבולות ביחסים ביניכם, שאין הבנה, אין סינכרון, אין סינרגיה,

בתקופות שהשיגרה מופרת, כמו חופשים, בעיקר ארוכים, אז את מרגישה את זה יותר.

סדרי את הגבולות שלך עם עצמך, בדקי מה את באמת רוצה, אל תקשיבי לאחרים, אל תפעלי לפי מה שאומרים.

תתייעצי, תבדקי בעצמך ותחליטי,ואח"כ תעשי אותו דבר לגבי הזוגיות שלך.

וכשתקבלי החלטה אמיתית מבפנים ולא מתוך פחד

הכל יסתדר לך יותר טוב ושפוי.

בדיוק כמו לחפש את החלק האחרון שחסר בפאזל וכשמוציאים ומניחים אותו במקום הנכון, כל התמונה מסתדרת.״